בשנת 2006  ירון אדלשטין ואני יצרנו פרויקט גמר למסלול  "בימוי והוראת תיאטרון"  בסמינר הקיבוצים- סדנת תיאטרון לחיילים. הסדנא פעלה  במשך 8 חודשים,  לקבוצה קטנה של חיילים בימי שישי ובסופה העלינו מופע קטן המבוסס על חמרים שעלו בסדנא. "והערב גמל..". המון דברים קרו ב2006 ואחד הדברים המרכזיים שגם השפיעו על הפרויקט היה מלחמת לבנון השניה.

ירון ואני מצאנו את עצמינו מנסים ללמד סדנא ולביים הפקה עם חיילים (חלקם קרביים)  בזמן  מלחמה פיזית  הקורית. מה שהעלה המון קשיים ואי ודאות מצד אחד  (שחקן ראשי שמוקפץ  לבינת' ג'בל ערב  הבכורה) והמון פתרונות יצירתיים מצד שני (אני החלפתי אותו)

מאז הסדנא קיימת ופועלת בתמיכה ובסיוע של מכללת סמינר הקיבוצים ואנחנו  יותר ויותר מבינים מהי המשמעות שלה גם עבור המשתתפים בה וגם עבורינו.

המון אנשים עברו בפרויקט ב11 השנים האחרונות והמון אירועים ומחשבות ושינויים שהפרויקט עבר והמטרה שהצבנו לעצמינו במהלך השנים היא פשוט לאפשר לנפש האמנותית להמשיך ולהתפתח וליצור במהלך השנים הקריטיות הללו של השירות הצבאי/לאומי

בשביל שלא לקטוע את הרצף של העשיה למי שחושב להמשיך בתחום וגם בשביל מי שפשוט חייב להמשיך ולעשות תיאטרון בכל מחיר.

תאטרון פלייבק ואימפרוב

תיאטרון הפלייבק הוא סוג של תיאטרון אימפרוביזציה המגיע מתחום הפסיכודרמה.  המופע מורכב מסיפורים אישיים של הקהל ומהאופן בו השחקנים מציגים אותם  מיד לאחר ששמעו אותם.

האימפרוב הוא תחום שהתפתח גם הוא בארהב. הוא  מתרק, מחדד יצירתיות הקשבה והוא כלי הכרחי לשקחן יוצר בעיני.

אני עוסק בתיאטרון אימפרוביזציה כבר כ16 שנה כשחקן כמנחה וכמורה. יצא לי  להופיע  מול אוכלוסיות שונות ומגוונות בארץ ולשמוע  ולהמציא המון סיפורים ולהציג בהמון דרכים.

האימפרוב והפלייבק עוסקים ברגע. כל אחד בדרכו וכיצד אנחנו עובדים עם פנים, חוץ ופרנטנר על מנת ליצור  רגע בימתי חדש.

משחק

מול מצלמה

המצלמה היא פרטנר. לא פחות מזה אבל גם לא יותר מזה. אנחנו צריכים לעבוד איתה כפי שאנחנו עובדים עם פרטנר  לסצינה, אבל לא לשכוח את הפרטנר לסצנה וגם לא לשכוח את עצמינו.

המצלמה מריחה מאמץ ומריחה את ההתחזות

היא יכולה לראות כל מחשבה שלנו ואנו חשופים לחלוטין מולה

בסדנא אנחנו נותנים דגש ומקום לרגע האמיתי המתרחש  למול המצלמה

ומתנסים בכיצד להיות לגמרי אנחנו מול המצלמה